בנם בכורם של גרשון וברכה. נולד ביום כ"ב בסיון תש"א (17.6.1941) ברמת גן בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. גדל באווירה מיוחדת של שכונת בורוכוב, אשר בה חונך להגשמה עצמית. מילדותו הצטיין בנטייתו לחקר עולם החי ובעת היותו תלמיד בית הספר התיכון על שם קלעי בגבעתיים השתייך לחוג הביולוגי בבית הספר. הנוער שבסביבתו חיבב אותו על נועם הליכותיו ונכונותו להסביר להם את פלאי החיים. כן משכה אותם פינת החי אשר דויד סידר במחסן ביתו. פעיל היה בתנועת "הנוער העובד" כמדריך וכמחנך. אחרי סיום לימודיו שירת בצה"ל במסגרת הנח"ל ולאחר מכן הצטרף לקיבוץ תל רעים. בשנת 1963 נסע להוריו וכתוצאה מתאונת דרכים קשה לא היה ביכולתו להמשיך בעבודתו כרפתן ונאלץ לעזוב את המשק אחרי ששוחרר משירות ביחידתו הצבאית. אחרי שהספיק להקים שם משפחה הפך את שמו לעברי - זיק ונכנס לעבוד באוניברסיטה של תל אביב כאחראי לאוסף הזיאולוגי.
ביום פרוץ מלחמת ששת הימים פנה דויד ליחידתו הצבאית במילואים, זו שממנה שוחרר עקב התאונה. הוא ביקש להתקבל אליה שוב. אחרי שלא נענה החליט לצאת לקיבוץ שממנו יצא שנתיים קודם לכן ולעזור בכל אשר יוכל. הוא לא נפרד מאשתן ומבתו, אלא נסע ישר מן האוניברסיטה לקיבוץ. חבריו הופתעו לראות אותו והא השיב להם על הפתעתם: "לא יכולתי להישאר בעיר בימים אלה".
בים ד' בסיון תשכ"ז (12.6.1967) השתתף בסיור לגילוי מוקשים. הג'יפ בו ישב עם שני מתנדבים עלה על מוקש וכך מצא את מותו. חקירת פיקוד דרום קבעה שהמשתתפים בסיור נפלו בפעולה צבאית שהרי הסיור נעשה לפי פקודת מפקדת הגוש. מיום 5 ביוני, יום בו פנה דויד ליחידתו וביקש לקבלו שוב, חויל דויד שנית.
הניח אישה ובת קטנה. הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות בחולון.
