לאה, אשתו של ראובן, אימם של ניב, דגנית, הדר ורוית. סבתם של שחר, עינב, דניאל, שירה, ענבר, נועם, עומר, רומי ויהלי.
לאה עלתה לארץ ממרוקו בגיל 14. התחנכה בגבעת חיים בקבוצת עליית הנוער, שם פגשה את ראובן. היא הגיעה לרעים ב – 1955 ונישאה לראובן ב – 1956.
....לאה עבדה תקופה קצרה במטעים ועברה מהר למקום העבודה הטבעי שלה – בחינוך. בשנת 1964, יצאה לקורס גננות תלת שנתי באורנים, ומאז ועד שחלתה, עסקה לאה באהבה, בהתמדה, במסירות ובצניעות בגננות ובחינוך מיוחד. לאה ראתה בחינוך עבודת קודש.....
...במקביל לעבודתה בחינוך המשותף, המשפחה הולכת וגדלה. ניב נולד ב- 3 באוגוסט 1957, דגנית ב- 18 בספטמבר 1959, הדר ב- 9 ביולי 1966, רוית ב- 6 בנובמבר 1971, ובשנת 1974, גדי בן ה- 12 מצטרף למשפחה...
....בשנת 1988, לאחר שנות עבודה רבות כגננת, לאה עוזבת את גן נרקיס. בקיבוץ מתארגן ערב "חיים שכאלה". הערב תופס את לאה בהפתעה גמורה ובניגוד לאופייה הצנוע, היא מוצאת את עצמה במרכז הבמה.....
.....ואז באה המחלה ושמה קץ בטרם עת, לדבר הנפלא הזה שנקרא לאה. לאה נלחמה בסרטן באומץ, באמונה ובתקווה. היא ניסתה כל טיפול שהוצע לה, למרות הקשיים, פיזיים ונפשיים, במשך 3 שנים.....
.....ימים עוברים והמאבק בסרטן הופך קשה מיום ליום, וביוני 1999, לאה מתאשפזת. עם שובה הביתה, היא אוזרת כוחות לקראת בת המצווה של עינב, נכדתה..... כוחותיה הלכו ואזלו וב- 15 בספטמבר 1999, נדם לבה......
