עוגניה הייתה אשתו הראשונה של ערן ואמם של אדווה ובר.

 

".....ב – 5 למרץ, לפני 33 שנים, ב – 1961 נולדה עוגניה ברומניה. 3 שנים אחר רך עלה ארצה, לחיפה. בעיר זו עברו שנות ילדותה ונעוריה.

לרעים הגיעה לפני 8 שנים, כאשר ערן יצא בשליחותינו לארגן גרעין. יצא לבקש גרעין ומצא אהבה. הזיכרון האישי הראשון שלי מעוגניה הוא של בחורה צעירה, לא מוכרת לי, בדשא של הבריכה, עיניה היפות מושכות את תשומת לבי והופכות אותי ל"מציצנית", שכן למרגלותיה שוכב ערן ומלטף את אצבעות ידה, ואהבה שזורמת מיד ליד מוחשית עד כדי לעורר קנאה.

החיים בקבוץ הם לא תמיד פיקניק ליד הבריכה. ועוגניה עוברת בין הענפים שחברות עובדות בהם, ומשקיעה את עיקרי מעייניה בכינון הקן המשפחתי, בילדים. אימהותה הייתה לשם דבר בקיבוץ.

עוגניה זכתה ל – 8 שנים מאושרות של אהבה ושמחת חיים, כשהקשיים שישנם רק מחזקים את הקשר המשפחתי ומעמיקים את הטוב. כך הופכת גם החוויה הקשה של ניתוח הלב שעוברת אדווה לגורם מלכד ומחזק.

כמה טוב היה לו נפתחה מכאן, שסרה מועקת הניתוח, תקופה של יצירתיות ותרומה, של הנאות מהילדים, מריקודים, מבילויים, ממוזיקה, מהעבודה בספרות שמשלבת את האהבה ליופי ואת הרצון לעזור לאחרים – אבל לא כך רצה הגורל.

הדאגה לזולת שהייתה לדברי כל אלה שהכירוה מקרוב, הקו המכריע באופייה, לא תבוא עוד לידי ביטוי בפנים הקטנים של היום יום – במשלוח מכתבים או חבילות לדני ביפן, או בעזרה לשכנים, או בהשתתפות בצערם של מוכי גורל בכל מקום ומקום.

תכונת יסוד זו, מוצתה במחווה האחרונה, שרק לכאורה הייתה פרי החלטתם של אחרים.

בלכתה העניקה עוגניה חיים לרבים, ושמחה ואושר לרבים עוד יותר".

 

זיוה

הספד ביום הלוויה.