בעלה של נילי, אביהם של עמוס, רעיה, ניצן וצור.

סבא של בן, עוז, סי, ביאנקה, טס, מנדי, חיה מושקה, שלמה, שמחה, שחק.

 

שלמה באומן – בנאי ז"ל נולד בשנת 1929 בתל אביב. בילדותו הרכה ביקר בגן הילדים של אמהןת עובדות. לאחר מכן למד בבית ספר עממי "תחכמוני" והמשיך לימודיו בבית הספר התיכון "גאולה".

בהיותו נער הצטרף ל"הגנה". תפקידו ב"הגנה" היה – קשר , ומאוחר יותר שימש כמדריך לצעירים ממנו. בעת הכרזת המדינה, היה שלמה תלמיד בכתה השמינית. בערבים שמר בגבול יפו – ת"א, ובימים למד. לפני פסח באותה שנה נבחן בחינות בגרות, ויצא כחבר פלמ"ח לנען – לקראת היציאה למלחמה בנגב. הספורט האהוב עליו היה – שחיה. הוא שחה בכל הזדמנות, השתתף בתחרויות נערים בשחייה ואף הצטיין בהן.

 

אחותו מאירה:

".....שלמה היה איש בניין במובן רחב בהרבה מהבניה הפיזית של המשק. הוא ראה את הקיבוץ בראיה כוללת והשתתף בבניינו בכל תחומי החיים. הזדהותו עם רעים הייתה מלאה, אפשר לומר ללא הגזמה, יותר מכל חבר אחר. רעים הייתה אצלו לפני הכל. כל השנים, מאז העלייה לקרקע ועד השנים האחרונות, לא החמיץ הזדמנות לסייר בסביבות המשק והאזור ולגלות כל שינוי, חידוש והתפתחות.

קנאי לערכי הקבוץ היה. ביחסו לעבודה כערך עליון שיש להגשימו יום יום ושנה שנה "לפי יכולתו" ובשוויון האדם. שלמה חי את עקרון השוויון ביחסו לכל ילד, נער, חבר, פועל שכיר, עובר אורח. לכולם הקדיש מזמנו וסייע בעת הצורך. "לפי צרכיו" היה צנוע. הצרכים שהפכו לצרכנות לא נראו לו, ולא אחת הגיע לעימותים עם הקרובים לו ועם האספה בנושאים אלו.

נזכור את שלמה – יוצק בטון בהתלהבות, חופר קו פגוע וגופו במים, פוסע בצעד מאושש בטיול, שוחה בבריכה וכולו הנאה, שר בהתלהבות במסיבה ומשפחתו סביבו קצת נבוכה, אומר את שלו באספה.

נעקר מקרבנו חבר, איש דור תש"ח ונציגו הנאמן. ככל שתחלופנה השנים חסרונו יורגש.

 

חנן.