סוזן (אמא מלילי) מלילי, הייתה אשתו של ארמן (אבא מלילי) מלילי, אמא של דליה וסבתא של חגית ואיילה ועד נכדים ונינים רבים.
הגיעה לקיבוץ רעים, לאחר נפילתו של בעלה של דליה שרלי ז"ל ב – 1956.
עבדה במחסן הבגדים ובמתפרה ואף יצאה לגיוסים בפרדס בכרם ובמטע.
מדם מלילי גידלה את ילדיה הצעירים במסגרת החינוך המשותף וחייתה בינינו כחברה.
סוזן קראו לה, סבתא מלילי מדאם מלילי, אולם השם הוא סוזאן. אני הכרתי אותה משחר ילדותי. גרתי בבית של בית הכנסת בו אבי היה מכהן כרב, ומשפחת מלילי גרה באותו רחוב, כעשרה מטר מביתנו.
החברים ברעים והילדים, רגילים לראות בסוזן אישה זקנה, אומנם כן הייתה. אבל אני הכרתי אישה אחרת – צעירה ומלאת מרץ. אנחנו, כאשר היינו ילדים אהבנו לראות אותם, סוזן וארמן יוצאים שלובי זרועות. היא הייתה מרשימה, חטובה, מאופרת, שערה המסולסל גולש, פוסעת על נעלי עקב. היינו מתלחשים, תראו כמה שהיא יפה.
אולם, לא רק יפה הייתה. היא הייתה הדמות הדומיננטית במשפחה. הראש של המשפחה, ניהלה את משק הבית, דאגה לחינוך הילדים וגם עזרה לבעלה בפרנסת הבית, בעבודות תפירה.
מאוחר יותר, כאשר דליה הצטרפה לתנועת "דרור" היא הייתה בין האמהות הבודדות שלא התנגדו לתנועה וביתה היה תמיד פתוח לכל חברי התנועה וגם השליחים באו לבקש את עצתה, איך להתנהג במקרה של הורים כועסים, והיו כאלה.
ב – 1956 כאשר שרלי נפל , כל המשפחה החליטה להצטרף לדליה ולבוא לארץ ולקבוץ. הקיבוץ היה צעיר ולא היה כל כך ערוך לקליטת הורים. למעשה, הם היו בסך הכל בני 46 – 47 והם נכנסו לחיי הקיבוץ ללא כל הכשרה. סוזן עבדה במחסן ובמתפרה. היא גם יצאה לגיוס תפוזים, ענבים או תפוחים. היא גם שמרה תורנית.
