לוסט הייתה חלק מרעים, אי אפשר להחמיץ אותה, יש לה מה להגיד לכל אחד. מלאה שמחת חיים, והעיקר תמיד, אבל תמיד אומרת את האמת גם אם האמת מכאיבה.

בכל המחזות תמיד יש את הדמות הטרגית, קומית של ליצן החצר שגם הוא אומר את האמירות הכי חכמות בכל מחזה.

זו הייתה לוסט שלנו.

ימים לא קלים עברו עליה במשך השנים, אבל לוסט לא הייתה מהמתלוננים, להפך תמיד חייכנית, צחקנית ומלאת חוש הומור.

לוסט הייתה באיזה שהוא מקום גם מראה, מראה לחברה שלנו, לקיבוץ שלנו, עד כמה אנחנו באמת סובלים, עד כמה אנחנו באמת דואגים אחד לשני.

לא תמיד המראה הראתה את הפנים שרצינו להראות, אבל כבר נאמר שהיא תמיד שיקפה את האמת.

ללוסט הייתה פינה קבועה שבה היא ישבה אחה"צ והתבוננה בילדים המשחקים. לא פעם שאחד הילדים לא היה מגיע, הייתי שואל את לוסט והיא תמיד ידעה להגיד : "אל תדאג, הוא הלך עם הילד ההוא" וכך בעזרתה נמצאה האבדה.

לוסט: היית חלק מחיינו, חלק מיוחד, שונה מאתגר. למרות הקשיים, הקמת עם שלמה משפחה חמה ותומכת, תמיד רצית לעזור ולהיות מעורבת.

אנא סלחי לנו, אם לא תמיד ידענו לקבל אותך כמו שאת.

 

 

אורי נעמתי.