רחל לא הייתה איש של טקסים ונאומים ואם היה הדבר בידה הייתה מסתלקת מאתנו בדרך שלה – בשקט, בפרטיות, בחיוך אירוני בזווית השפתיים.

בדרך שלה: כפי שעשתה כל דבר. אנחנו, שאין בנו אותו קושי יהלומי שהיה בה, לא יכולים להיפרד מבלי להזכיר בדרך שלנו את האדם שחי אתנו כמעט 26 שנים, ואשר אותו הכרנו – כציבור – יחסית מעט.

לפני פחות מששה שבועות מלאו לרחל 54 שנים. צעירה מכדי למות. אך כפי שהיא בעצמה אמרה, אחרי חיים מלאים ועשירים, לפי בחירה בדרך שלה.

הקימה יחד עם רמי, משפחה גדולה. גידלה ארבע בנות מוצלחות וזכתה לראות שישה נכדים ונכדות. כאלה שעשו גם את השבועות של המחלה תקופה של אושר וחיוכים.

השאירה חותם במשק ובאזור בתחומים רבים. אף פעם לא הסכימה להיכנס למסגרת אחת ולחזור על מה שעשתה בהצלחה עוד ועוד. החליפה מקצועות ותחומי פעילות : מורה ומנהלת בית ספר, "אמרגנית" של מופעים (ומי בין אלה שחיו כאן לפני 25 שנה אינו זוכר את הקרקס בפורים של הילדים....), אקונומית, מנהלת חשבונות בבית ובמפעלים האזוריים (שם, ביח"מ, זוכרים עד היום את עבודתה), גזברית תמחירנית ואחראית מחשבים.

 

מתוך דברים שנאמרו על ידי זיוה בהלוויה.